רבקה גרינבוים ז"ל

רבקה גרינבוים, חברה מייסדת של העמותה 'חופש' - בגלגולה הראשון 'נפגעי החזרה בתשובה", אחת הלוחמות היותר נחושות ונמרצות במיסיונריות הדתית-היהודית, הלכה לעולמה ב- 3.10.2010 בגיל 89.

רבקה גרינבוים

לאחר מלחמת ששת הימים גברה בעם תחושת המשיחיות, וגורמים שונים בארץ ובארה"ב ניצלו תחושות אלו, יחד עם התרוממות הנפש "הכותל בידינו", והשקיעו מאמצים וכספים רבים להמרת הדעה והדעת אל הדת בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, או בלשון עממית "החזרה בתשובה". הציבור בארץ, כולל גורמים ממלכתיים, גם בצה"ל ובמערכת החינוך, לא הבינו את משמעותם האמתית של תהליכים אלו, פירשו אותם בצורה שגויה, ולא צפו את הנזק החמור שהם גורמים לפרט, למשפחה, לחברה ולעם כולו. תופעת ההתחרדות ("חזרה בתשובה") של בודדים ושל קבוצות הלכה והתרחבה, והגיעה לשיאה בתחילת שנות השמונים.

אז, בשנות השמונים, הורים ל"חוזרים בתשובה" שמו לב לעובדה, שהתהליכים שבנם/בתם עברו - בהתנהגות, בלבוש, בשפה ובגינונים נוספים - זהים אלו לאלו בלא שהיה קשר בין הבנים-בנות. עובדה זו עוררה אותם לפרסם מודעה בעיתונות, במטרה לעורר הורים נוספים המצויים במצבם להבין את המתרחש ולהצטרף אליהם.

מודעה שפורסמה בעיתונות וקראה להורים להתאגד

היענותן של משפחות נוספות הביאה לפרסום סדרה שנייה של מודעות לציבור, על מנת לפעול כגוף אחד נגד ציידי הנפשות, שהטיפו ושידלו את בניהם-בנותיהם להתחרד.

מודעות שפורסמו בעיתונות באפריל 1984

ההתארגנות הספונטאנית של אותן משפחות הביאה להקמת עמותה רשומה כחוק בשם "נפגעי החזרה בתשובה", שיצאה במסע הרצאות והסברים לציבור בארץ במטרה ליידע אותו לאמת שמאחורי הטיוח הקרוי בשפה עממית "חזרה בתשובה". אחת מראשוני אותם הורים פגועים הייתה רבקה גרינבוים (לבית גולדנשטרן), אלמנתו של יונתן גרינבוים, שאחד מבניה התחרד באותה תקופה.

רבקה נולדה ברומניה בשנת 1921, עלתה ארצה בשנת 1935, ונישאה ליונתן גרינבוים, בנו של יצחק גרינבוים - מראשי התנועה הציונית של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם, ועם הקמת המדינה מונה לשר הפנים הראשון של מדינת ישראל.

קריאתה הראשונה של עמותת "נפגעי החזרה בתשובה" לציבור

רבקה לא השלימה עם שטיפות המוח שביצעו המיסיונרים החרדיים באחרים, בהם גם קטינים, ללא ידיעת הוריהם, או נגד רצונם המפורש, ובמסגרת העמותה פעלה נמרצות להוקיע את השקרים, את חצאי האמתות וההפחדות, באמצעותם חדרו ללבות תמימים או אלה המצויים במצוקה כלשהי. היא לא חדלה להתווכח עם רבנים ולהוכיח להם את טעותם, והמריצה את חברי העמותה לעשות יותר מכפי שהם היו מסוגלים לעשות.

מתוך היכרותה הקרובה עם התופעה, הייתה רבקה ראשונה לפרסם בשנת 1990 ספר בנושא השכנועים של מטיפי הדת, ששמו כקריאתה לציבור: אל תאמינו להם - לציידי הנפשות המיסיונרים.

הכריכה ותוכן העניינים של הספר "אל תאמינו להם"
הוצאת ירון גולן, 1990

רבקה לא הסתפקה בספר הראשון. בער בעצמותיה הרצון הבלתי-נלאה לחשוף לעין-כל, ומהר, את שיטות הרמייה, אחיזת העיניים והתעתועים הניצבים בבסיס ההטפות והשכנועים לדת, ובשנת 1996 פרסמה את ספרה השני - "עגלתו העמוסה של חזון איש".

הכריכה ותוכן העניינים של הספר "עגלתו העמוסה של חזון איש"
הוצאת ירון גולן, 1996

אחד הטיעונים של המטיפים שרבקה תקפה היא האמונה הדתית לפיה "אלוהים" ברא את העולם, וכי כל הקיים והמתרחש בו מאז ומעולם הוא על פי רצונו ומצוותו. הדרך הטובה ביותר לכך הייתה להציג את האבולוציה כהוכחה מדעית הסותרת את האמונה הדתית. לצורך זה יצרה רבקה קשר עם פרופ' יואל רק, מהמחלקה לאנטומיה בביה"ס לרפואה בתל-אביב, ואחד החוקרים היותר בקיאים בארץ בתחום האבולוציה של האדם, והביאה אותו להרצות את משנתו בפני חברי העמותה. הקשר שיצרה רבקה עם פרופ' רק התפתח לקשר הדוק בינו לבין חברי העמותה, והרצאותיו המאלפות הועלו באתר 'חופש' במהלך השנים שלאחר מכן - ראה ”444 - הקדומה בגולגלות האדם", ולאחריה סדרת הרצאותיו באוניברסיטת ת"א, שהראשונה בהם היא "לוסי ובני מינה".

גולגולת 444
מתוך מאמרו הנ"ל של פרופ' יואל רק משנת 1995: שיחזור גולגולת האוסתרלופיתקוס אפרנזיס משברי עצמות שנמצאו באותה תקופה. האזורים הלבנים הם החסרים.

רבקה לא חדלה לפעול ולהיאבק על צדקת דרכה והשקפת-עולמה עד לעת האחרונה, בה חלתה וכוחותיה לא עמדו לה עוד. בעיקשותה היא שימשה, ומוסיפה לשמש מופת לאזרח החילוני, שאינו מוכן להיכנע ללחצים דתיים, בתחומים המהווים ניגוד מוחלט לדעתו ולאורח-חייו, בייחוד כשנשקפת מהם סכנה לפרט, למשפחה ולחברה, גם אם הדבר מחייב מאמץ, עשייה ומאבק.

חברי העמותה 'חופש', שהיא המשכה הישיר של העמותה 'נפגעי החזרה בתשובה' שרבקה גרינבוים הייתה בין יוזמיה ומקימיה - ניצבים דום בצער על פרישתה מאתנו.

יהי זכרה ברוך!

10.10.2010, שבעה למותה של רבקה גרינבוים.